דוד וגוליית


סמלים יופיעו מולכם גם אם לא תחפשו אותם.

הליכה באחד הרחובות הראשיים של העיר למציה טרמה (Lamezia Terme) ששוכנת במחוז קלבריה הובילה אותי ואת משפחתה של בת זוגי לשוחח על מגני דוד.

האינסטינקט הראשוני שלי היה לקרוא לו כך למרות שבאיטלקית הוא נקרא "כוכב דוד". אחרי שנשאלתי מדוע הוא נקרא דווקא "מגן" הזכרתי את הסיפור של הקרב נגד גוליית. או אז נזכרו בני המשפחה בסוכרית הליקריץ Golìa - כך נקרא גוליית באיטלקית - ותהו האם יש קשר בינה לסיפור המקראי או ליהודים.

חיפוש קצר הראה שלסוכריות - שאחד מדודיה של בת זוגי נהג להסתובב עם חופן מהן ולחלק למי שרק בקש - הראה שעוד איך יש קשר:

ברור?

הפתעה נוספת התרחשה עלי כשגליתי ששמו של ממציא הסוכריה היה לא אחר מאשר המקבילה האיטלקית לדוד! דוידה קרמולי (Caremoli) המציא את הסוכריה בשנת 1932 במילאנו, ולמרות התנגדות שאר העובדים במפעלו התעקש לייצר אותה בממדיה הקטנטנים - קוטר של כמעט סנטימטר וחצי ועובי של חמישה מילימטרים. משום כך התעקש גם לקרוא לה על שם הענק הפלישתי.

ועוד הפתעה היתה שבכל מקום שאליו הלכתי לא הצלחתי למצוא שום עדות לכך שלדוידה או למשפחת קרמולי יש קשר כלשהו ליהדות.


במשך השנים הסוכריה נודעה גם בקמפייני פרסום, שהיום אין סיכוי שהיו עוברים מבחן פוליטיקיל קורקט בסיסי, למשל:

"מי שלא אוכל Golìa הוא גנב או מרגל!

מי שלא אוכל Golìa הוא לא הבן של מריה!

מי שלא אוכל Golìa יבוא הזאב ויחטוף אותו!"

באיטלקית זה נשמע יותר טוב.

פוסטים קשורים