הארה


(Marabunta - נמלי לגיון (אתם לא רוצים לדעת),

וגם - צרעת עכביש (אתם באמת לא רוצים לדעת),

וגם - חבורת אנשים שמיצרת רעש ומהומה (כדאי לכם לדעת)



זמן לא רב אחרי שהגעתי לרומא החלטתי להגשים חלום ישן ולהשתתף ב-La Tomatina, קרב העגבניות המפורסם שנערך מדי שנה ביום רביעי האחרון של חודש אוגוסט ב-בּוּניול (Buñol), כ-40 קילומטרים מערבית לולנסיה. החלום נרקם אצלי מאז הפעם הראשונה בה ראיתי קליפים של אלפי אנשים צועקים, צוחקים, רוקדים ובעיקר משליכים עגבניות לכל עבר תוך שהם ספוגים במיץ עגבניות. נשמע מוזר, אבל מי בכלל יכול לפרש חלומות?

בדרך לזרוק קצת עגבניות

אז נסעתי לולנסיה לכמה ימים, ואחרי שאספתי את כרטיס הנסיעה וההוראות כיצד להגיע לכפר בבוקר המחרת חפשתי לאכול משהו. עדיין חסר אוריינטציה שוטטתי ברחובות העיר תחת שמש אוגוסט הקופחת, עד שמצאתי עצמי מול בר שהגיש 25 סוגים של קוקטייל מרטיני, ובערך אותו מספר של צלוחיות טאפאס.


ג'ין בכלל ומרטיני בפרט חביבים עלי מאוד, אבל לאור החשש שהשילוב בין שלושים ומשהו אחוזי אלכוהול לשלושים ומשהו מעלות צלזיוס יכריע אותי בחרתי בבירה. ועכשיו בואו נראה מה על הלוח... "מה זה סובראסאדה (Sobrasada)?", שאלתי את הברמן, והוא נסה לסביר לי את הפירוש בספרדית שאותה אני לא מבין. עם זאת הצלחתי להבין שמדובר ב-"משהו עם בשר". אז עדיין לא הכרתי את הגירסה הספרדית לנקניק ה-'Nduja מקלבריה (כן, כך עם הגרש בתחילת המילה): נקניק בשר חזיר מבושל וטחון דקיקות ובעיקר מתובל בפלפלים חריפים.

ישבתי על כסא מחוץ לבר (שאת שמו לצערי אני לא זוכר ויתכן שכבר לא קיים יותר) וקבלתי צלחת שעליה שתי פרוסות טוסט עמוסות בממרח בשר עבה וחריף.

תצלום אילוסטרציה, אז לא הכרתי בחשיבותם של צילומי אוכל


וואו! בום! אני עדיין לא יודע איך מה חטפתי אותו רגע, אבל נכון לאותו זמן זה היה אחד הדברים הכי טעימים שטעמתי בימי חיי! משהו מתוך המרקם הרך שלח עקיצה חריפה לקצה הלשון, כסה ואלחש לאיטו את החיך - איזה שילוב מבלבל! יחד עם הבירה, תחושת השחרור וההתרגשות מקרב העגבניות שצפוי לי, הרגע היה מושלם. לא נותר לי אלא להשען בחיוך לאחור אל מול השמש, לאחוז בכוס הבירה הקרה ולהודות על מזלי הטוב.


רגע, זה לא הסוף.

אחרי זמן מה - ואחרי שהזמנתי עוד צמד טוסטים, נגשתי לברמן ושאלתי מהיכן מגיע אותו ממרח פלאי. לא חזיתי בהרבה גלגולי עיניים כאלה, אבל הוא התרצה והתכופף למקרר מתחת לדלפק. כשהתרומם הוא החזיק דלי לבן מכובד שעליו היה כתוב "Crema de Sobrasada" ופלט "אין לי מושג, אני רק קונה את זה ככה."


סוברסאדה - איך חשבתי שזה ייראה מול איך שזה באמת היה


באותה שניה הבנתי - אוכל הוא אף פעם לא רק אוכל: הבחור היה יכול לספר לי שבאותו אחר הצהריים אכלתי את מה שהוא אכל בתור ילד בבית משפחתו, שמדובר במתכון ישן שהצליח להציל מסבתו על ערש מותה, אחרי ששרד דורות על גבי דורות והוכן במסגרת חגיגות האביב והקיץ. או משהו דומה. אבל במקום זאת הוא ספר לי את האמת.

"אוכל" הוא לעולם לא רק אוכל אלא הוא ההקשר, הסביבה והמצב הסובייקטיבי של מי שאוכל. ומעל לכל - בין אם אנחנו שומעים אותו מיד שניה או אנחנו מספרים אותו לעצמנו - "אוכל" הוא גם הסיפור שהולך יחד עם האוכל.

פוסטים קשורים