היי דרומה - היום הרביעי: סופרמרקט ופוליטיקה


אחד הדברים האהובים עלי כשאנחנו מגיעים ללמציה טרמה (Lamezia Terme) הוא ללכת לסופרמרקט כדי לבדוק מה התחדש בו. איטליה גדולה כל כך, וההבדלים בין המחוזות השונים כל כך ברורים, כך שביקור בסופרמרקט בלמציה טרמה יהיה חוויה שונה לחלוטין מביקור באחד על גדות אגם גארדה בצפון, למשל. ברור ומובן שההבדלים ניכרים יותר במכולות הקטנות, אבל אני מתכוון דוקא לחנויות הגדולות.

וגם הפעם הביקור לא אכזב.


לכו ישר למחלקת הפירות והירקות. כאן אתם פוגשים את איטליה במלוא גאוותה. לא תמצאו כאן דברים שלא בעונתם, ואם מצאתם וקניתם - אתם פסולים. או גרוע מזה - נחשדתם כתיירים. שיא הקיץ ספק הפעם אפרסקים בגודל אגרופים ואבטיחים בגודל תינוקות בוגרים, מלונים צהובים ("מלוני קנריות") ו-מֶרֶנדֵלֶה (Merendelle), זן אפרסקים שלא תמצאו בשום מקום אחר מלבד בקלבריה. הם ירוקים או ורודים - בהתאם לחודש בו נקטפו, הם רכים, והם עסיסיים. קפסולה של קיץ.

נהדר.


כיאה לדרום איטליה אפשר למצוא כאן הרבה מוצרי חזיר: דוכן זעיר של "הכול לחזיר", מחזיק נתחי פרושוטו שנקרא מוֹרסה (Morsa) - לרגעים שבהם רכשתם נתח שלם, כפי שודאי קורה לכם מדי פעם, נקניק נְדוּיָה ('Nduja, ככה עם השווא/האפוסטרוף בהתחלה בהתאם לדיאלקט המקומי) בחבילות של עד 3 קילו, ומיכלים של חצי קילו/ליטר של סטרוּטוֹ (Strutto), שומן חזיר טהור.

בריא - וכשר.


כיאה לאיטליה אפשר למצוא במחלקת הפסטה גם חבילות שעוצבו על ידי דולצ'ה וגבאנה, ובמחלקת היין מצאנו את אחד העיצובים הגאוניים שראיתי בימי חיי לבקבוק יין, אם לא הגאוני שבהם. אנחנו נסינו את היין הלבן, והבקבוק מעוצב בצורה גאונית גם כן. מה לגבי הטעם? הבקבוק מעוצב בצורה גאונית גם כן.

שיק.

היינו חכמים מספיק כדי לאכול ארוחת צהריים קלה בלבד, כי האטרקציה המרכזית לאותו ערב היתה ארוחה בכפר הקטנטן-עד-בלתי-נראה סן פייטרו למטינו (San Pietro Lametino). קראתם וראיתם תיאורים של דרכים המובילות לבתים כפריים כאלה בעשרות, אז לא אחזור כאן על איך הדרך נעשתה צרה יותר ויותר, והריח שאפף אותנו השתנה בהתאם לחלקת האדמה שעברנו לידה. מעצי אורן מעקצצים בחריפות לריחות מרעננים של תפוזים ומנדרינות שמחכים בחוסר סבלנות לבוא החורף.

כשהגענו למדשאה בכניסה לבית התקבלנו ביין פרוסקו יבש, ריקוטה מיושנת למחצה ונקניק חריף מהכפר הסמוך. אנחנו הבאנו עמנו כדורי אורז וזעפרן שאמה של ו. טגנה באותו אחר הצהריים, וצרפנו אותם לשולחן הממופה אדום-לבן.

אני הראשון להודות שהסצינה המתוארת, שנתמכה בשקיעה צבעונית במיוחד, היתה במרחק זעיר מלהיות קלישאה, אבל אהיה גם הראשון להודות שלו הייתי משנה זאת בעבור דבר.

כן, גם זאת קלישאה.


בתוך הבית האוירה היתה משפחתית כפי שהיתה מחוץ לו. התחלנו עם הגירסה המקומית לפסטת "חונקי כמרים" שהוכנו ביד אמן על ידי מרקו, בן דודה של ו. כאן הפסטה נקראת סטראנגוּיִי (Strangugli), ואם להתמקד יותר באיזור שהיינו בו - פילֵיָּה (Fileja). זאת פסטה עבה ופשוטה, מוכנה רק מקמח ומים, והיא חייבת להיות כזאת על מנת שתוכל לשאת את רוטב העגבניות הסמיך והמזין.

יחד עם כדורי האורזעפרן הבאנו גם פלפלים בגריל, אחת משלוש המשימות שתמיד אשמח לבצע במטבח (באמת!), שהשתלבו נהדר עם הפרמיג'אנה (Parmigiana) שדומה ללזניה, רק שבמקום דפי פסטה הריצוף הוא של חצילים. אח, הפרמיג'אנה! כנראה המאכל שמסמל בית איטלקי יותר מכל.

ואז הגישו את הפוליטיקה.

אותו ערב איטליה געשה סביב המשבר הפוליטי הנוכחי - וודאי לא האחרון, וגלי ההדף מרומא טולטולו את השולחן. אם אתם חושבים שהיה איזה ריב בין נציגים של שני מחנות אתם טועים. גרוע מזה! הרי ידוע שהמחלוקות החריפות ביותר מתגלעות בין עמיתים לאותו צד של המפה הפוליטית, וגם אותו ערב לא היה שונה. במשך כשעה כולם אשרו בחריפות זה את דבריו של זה, הנהנו בעוז, והסכימו בצעקות רמות שהמצב לא מבשר טובות.

הפסקת האש - בין אנשים שהסכימו על הכול, כן? - הגיעה עם הקינוחים. כוכב קלברזי נוסף מגיע מעיירת החוף פּיצוֹ (Pizzo) ונקרא טרטופו (Tartufo), אבל לא מדובר בפטרית כמהין, אלא בלב שוקולד מריר וקר עטוף בשוקולד מתוק יותר ומכוסה בשוקולד, כמובן. הוצעה לי גם הגירסה הפיסטוקית של המעדן, אבל נו באמת, אתם כבר מכירים אותי.


היה כבר די מאוחר כשהודינו וברכנו לשלום את המארחים. עשרים דקות מאוחר יותר, אחרי סשן ארוך של חיבוקים, נשיקות וברכות בהתאם למסורת המחוז, באמת יצאנו לדרך. המכונית לקחה אותנו חזרה מהכפר אל העיר, בין ריחות של מנדרינות, תפוזים ועצי אורן.


לא, זאת עדיין לא היתה הארוחה המשפחתית האחרונה...


לחלקים האחרים:

יום ראשון - מרומא לקלבריה

יום שני - ארוחת חג ב-Marina di Curinga

יום שלישי - דגים ותפוזים

פוסטים קשורים