דע מאין באת ומה אתה אוכל



האיטלקי הממוצע מעניק חשיבות רבה למקור המזון שלו, וככלל אצבע יעדיף לצרוך את המוצר המקומי, גם אם מדובר בקניות בסופרמרקט ולא אצל הירקן השכונתי וגם אם מדובר במוצרים יקרים מעט יותר. איטליה כמדינה – כמו כל מדינות האיחוד - רצינית מאוד לגבי מוצרי המזון האופיניים לה ולגבי הסימון שלהם.


ב-1992 החל האיחוד האירופי לסמן מוצרי אוכל כיחודיים ואופיניים לאיזורים שונים לפי שלוש קטגוריות שמתיחסות לרמות החיבור בין המוצר לאיזור: האם כל המרכיבים ושיטות העיבוד של מוצר כלשהו משתיכים לאיזור ספציפי, האם המוצר רק מעובד בתחום האיזור, או שמדובר רק בשיטה יחודית לאיזור מסוים שאותה מפעילים באיזורים אחרים.

לדוגמה (כללית מאוד), אי אפשר לקרוא פרמיג'אנו-רג'אנו (Parmigiano-Reggiano) לגבינה שלא יוצרה באיזור שבין פארמה לרג'ו אמיליה מחלב שהגיע מפרות שרועות באיזור הזה, כך שאי אפשר לכתוב את השם על המוצר עצמו.

עדכנית לסוף שנת 2019 איטליה ניצבת גבוה בראש רשימת המדינות שמהם מגיעים מוצרים שזוהו על ידי האיחוד כיחודיים לאיזור או לשיטת היצור שלהם – משהו שמזכיר את סימול היינות מהרי יהודה. לאיטליה יש 300 מוצרי מזון ו-524 יינות רשומים שמשויכים לקטגוריות השונות ומרוכזים בשני מאגרים: DOOR (Database Of origin and Registration) המיועד למוצרי מזון, ו-Bacchus, שמשמו אפשר להבין את יעודו לתחום היין, כשבשתי הרשימות צרפת נמצאת במקום השני – בערך 20%-25% פחות. הבדל משמעותי מאוד.


ומכיון שאיטליה רצינית מאוד לגבי סימון המוצרים שלה היא רוצה לוודא שהסימונים נכונים ושאין זיופים, מה שעלול לפגוע ביצרנים משלושה כוונים:

  1. הפיכתם ללא יחודיים,

  2. מוצר מזויף הוא כמעט בהכרח מוצר נחות מזה המקורי – פגיעה במוניטין,

  3. במקרה שהמוצרים יפגעו בבריאות הצרכנים זו תהיה מכה אנושה ליצרנים.

לא מדובר על זיופים מצד היצרנים עצמם – ואיטליה סובלת מאגרו-מאפיה באופן שיטתי (על פי Coldiretti, תאגיד החקלאים הגדול במדינה, מדובר על 18 מיליארד אירו מתוך תעשית זיופים של כמעט 70 מיליארד בשנה), אלא בזיופים שנעשים על ידי יצרנים לא מאושרים בתוך איטליה או מחוץ לה.


על מנת להקל על הצרכנים לזהות את המוצרים המאושרים על ידי המדינה פותחו ב-Zecca, קיצור למדפיס הממשלתי (IPZS, Istituto Poligrafico e Zecca dello Stato), שתי אפליקציות: Trust Your Food ו-Trust Your Wine. אל האפליקציות אמור לזרום בסיס הנתונים של אותה רשימת מוצרים מאושרים, ובאמצעותן ניתן לבדוק האם המוצר הוא אכן מה שהוא מתימר להיות. מה הקשר למדפיס הממשלתי? רק הוא זה שמורשה להדפיס את התוויות המיוחדות שעליהן הסימולים המקוריים.

האפליקציות אמורות לעבוד באמצעות סריקת קוד QR, הקלדת קוד שמורכב מ-12 אותיות ומספרים או הקראת הקוד אל הטלפון (באיטלקית). עם הצלבה לבסיס הנתונים יתקבל קוד אימות – שגם הוא מופיע על התווית ובאמצעותו ניתן לוודא שאכן מדובר במוצר המקורי, ופרטים נוספים על המוצר, היצרן והאיזור שממנו הוא מגיע. הנה לדוגמה השוקולד היחיד שמופיע בטבלה, שוקולד מ-מוֺדיקה (Modica) בסיצ'יליה - במקרה הזה עם פיסטוקים - וצילומי המסך מהאפליקציה שמזהה את הקודים בצדו האחורי:


לפחות לפי ההצהרה בחנות האפליקציה הן לא אוגרות שום מידע על המשתמש אלא רק מספקות גישה לבסיס הנתונים. לא דבר של מה בכך באיטליה, שבה כמעט תמיד תדרשו למלא טופס כלשהו עם הפרטים שלכם.

כרגע אפליקצית היין עובדת הרבה יותר טוב מאפליקצית האוכל, מספקת גישה למאגר הנתונים באמצעות כל שיטות הקלט ומאגר הנתונים שלה עשיר יותר – אחרי הרבה נסיונות בסופרמרקט. באפליקצית האוכל מופיעים רק נתוני השוקולדים של Modica, אבל בתשובה לשאלתי מנהלת הפיתוח של האפליקציה ב-Zecca ענתה שהאפליקציה מתרחבת בימים אלה ממש גם לנתוני חומץ בלסמי ממודנה, כך שהכול הוא ענין של זמן.

פרט טריוויה לגבי השוקולד: החפיסות מחולקות לארבע קוביות, כל אחת במשקל 25 גרם, ולפי נשיא התאחדות יצרני השוקולד המקומי זהו המשקל האידאלי להמסה במים או בחלב כדי לקבל צ'וקולטה מעולה 😊


יש עוד יוזמות רבות להנגשת נתונים שנוגעים למקור האוכל אותו אנחנו אוכלים, בין אם כדי להלחם בזיופים או כחלק מטרנד המודעות לאוכל, שבשאיפה לא ישאר רק טרנד. במסגרת זו אפשר להזכיר את היוזמה של Foodchain שמשתפת פעולה עם אמן הגלידות אלברטו מרקטי (Marchetti) במטרה להציג ללקוחות את כל המידע שנוגע למרכיבי הגלידות המוגשות אצלו. בקיצור – אני מחכה כבר לטעום גלידה בטעם בלוקצ'יין.

פוסטים קשורים